אימא צאי לי מהפה

על מערכת היחסים המורכבת שבין אמא לבת – דימוי גוף ואוכל 

ואיך לנהוג כשהבת שלך מחליטה שהיא רוצה לעשות דיאטה, להיות צמחונית, טבעונית או סתם לעבור לתזונה בריאה.

 

"היום אימא אמרה לי שאם היא לא הייתה משגיחה עלי כבר הייתי חבית ."

כך אמרה לי טל ( שם בדוי ) בתחילת הפגישה .

טל היא נערה בת 14, קטנטונת , מלאת אנרגיה יצירתית ומקסימה . טל הגיעה אלי לטיפול לפני כשנה בשל תלונות על מריבות בלתי פוסקות עם הוריה .

"ומה את חושבת ? "שאלתי אותה ," זה נכון ? את באמת זקוקה להשגחה של אמא כדי שתדעי כמה ומה לאכול? "

"ממש לא ", אמרה לי טל . "זו היא שכל הזמן סופרת קלוריות "

"ואת מוטרדת שתהיי חבית ? "

"נראה לך ?  " היא שואלת ? "תראי איך אני נראית ." היא מצביעה על בטנה השטוחה.

" כל הזמן היא בודקת : מה אכלת?  מה שתית ? זה יותר מדי בשבילך, ועכשיו יש קטע חדש , במקום להגיד זה משמין , היא אומרת שזה לא בריא "

"היא פשוט לא מבינה שהיא מעצבנת אותי והגוף שלי הוא שלי . האוכל שנכנס לי לגוף , הוא רק בשליטתי "

 

Side view profile portrait angry woman screaming wide open mouth hysterical isolated grey wall background. Negative human face expression emotion, bad feeling reaction. Conflict, confrontation concept

 

 

 

 

 

 

 

 

אני נזכרת שעוד לפני שהפכתי לאמא התחייבתי בפני עצמי שאני לא אתעסק יותר מדי עם האוכל של ילדי . חשבתי שמספיק שאגיד שיש אוכל על השולחן ומי שרעב –יאכל וזהו.

כשנולדה בתי הגדולה , ההחלטה הזו עמדה בפני אתגרים לא פשוטים . רציתי להניק אותה וזה היה קשה מאוד. אחרי שלושה חודשים היא פשוט סירבה להמשיך לינוק ואני נאלצתי בלב כבד לעבור לבקבוק. ( באותה תקופה יועצות הנקה היו נדירות ואני חשבתי שאני מרעיבה את הקטנה) בהמשך היא ירקה את כל הירקות והמרק שהכנתי לה בעמל רב ואני נורא נעלבתי . הייתי בטוחה שאני מבשלת איום ונורא.

גם היום כשאני אמא לשלוש בנות , שתיים מהן בגיל ההתבגרות ,ההחלטה הזו שלא לעשות עניין מאוכל היא החלטה מאוד מאתגרת . אחת צמחונית , אחת בררנית והשלישית שוכחת לאכול.

מדי פעם אני משתעשעת במחשבה שאסור להבטיח לעצמנו הבטחות שקשורות להורות כי היקום מחליט לאתגר אותנו ולראות עד כמה אנחנו עומדים בהבטחות.

נחזור רגע לטל,  לאימא שלה ובכלל לרוב האמהות והבנות בגיל ההתבגרות שאני מכירה מהקליניקה ומהחיים .

 

אוכל הוא לא רק אוכל . סביב אוכל תמיד יש מערכת יחסים .מערכת יחסים שאנחנו מקיימות עם עצמנו ,עם משפחתנו ועם העולם . בתחילת חייו של התינוק הקשר הראשוני שלו עם העולם הוא דרך האוכל . בהמשך , אם הילדים לא אוהבים מה שבישלנו, אנחנו נעלבות, אם הם פותחים את המקרר ומקטרים שאין מה לאכול , אנחנו לוקחות את זה אישית ואם הבנות מחמיאות לנו על האוכל הטעים אנחנו זורחות מאושר .

וכך מגיעה גם האחריות ואתה גם רגשות האשם .  אנחנו מרגישות שזו אחריות שלנו אם הן אוכלות אוכל לא בריא ואם הן מתחילות לעלות במשקל או חלילה מפתחות הפרעת אכילה, אנחנו מתהלכות ברגשות אשם כבדים .

בדיוק בנקודה הזו אנחנו מסתבכות . אנחנו כאמהות צריכות להבין שזו לא רק אחריות שלנו .

קודם כל – ילדים  בגיל ההתבגרות יכולים  להיות אחראיים על התזונה שלהם . ויותר מכך,חלק גדול מהם דורשים אחריות ועצמאות לגבי התזונה שלהם .

רוב הבנות בגיל ההתבגרות רוצות להרגיש שאפשר לסמוך עליהן. הן רוצות להרגיש עצמאיות גדולות ויכולות. אם הן מרגישות שלא סומכים עליהן שהן יכולות לנהל את התזונה שלהן מבלי להסתבך, הן כועסות ומרגישות תסכול . התסכול והכעס מופנה לאימא.

דווקא אימא שרוצה לעזור מקבלת את הכעס.

למה ? כי היא שם, כי היא קרובה , כי היא שואלת שאלות שגורמות לילדה להבין שלא סומכים עליה ולפעמים גם אין תשובה הגיונית וברורה וגם כי  בגיל ההתבגרות מצבי הרוח עולים ויורדים כמו ברכבת הרים .

שאלות כמו : אכלת ? שתית ? , מה אכלת היום ? או מבטים שסופרים את כמות החטיפים והקולה , לפעמים לגלוג וחוסר שיתוף פעולה עם הרצון להיות צמחונית או טבעונית , כל אלו עשויים להיות מכשולים ולסבך את מערכת היחסים אימא-בת – אוכל .

מצד שני הן כן זקוקות לנו . הן זקוקות שנכוון ונעניק ונפנק וגם נהיה שם בשבילן באמצעות אוכל שיחה או חיבוק.

אז איך אפשר להיות שם בשבילה בלי להגזים ולחפור? 

התשובה אינה חד משמעית .

אני ממליצה להיות רגישה לנערה המתבגרת . להיות מעורבת אך לא מתערבת . לספק דוגמה אישית בכל מה שקשור לתזונה ולאפשר לילדה ובכלל לכל בני הבית עצמאות ובחירה בכל הנוגע לבחירת מזון . אפשר ואף רצוי להתייעץ עם אשת מקצוע מתחום התזונה,   כדי שהנערה תקבל מידע ממקור אובייקטיבי ותוכל לקבל החלטה שקולה .

לעתים, בגיל ההתבגרות ייעוץ מאשת מקצוע , מתקבל יותר טוב ממה שאנחנו האמהות נותנות .

והכי חשוב , בעיני זו החמלה על הנערה וההבנה שנערות נקלעות למערכת יחסים עם האוכל ועם דימוי גוף בדיוק כמו האמהות שלהן .

לכן המסקנה שלי היא שאם מדובר בכל כך הרבה נערות ונשים המסקנה היא שזה עניין חברתי שמשפיע על כולנו באופן אישי.

 

 

 

One thought on “אימא צאי לי מהפה

  1. כתבת נהדר על נושא חשוב כל כך!
    הזרעים שאנחנו האמהות זורעות היום, ביחס לאכילה ולדימוי הגוף של הבנות שלנו, ינבטו וישארו איתן לכל החיים.
    אנחנו חייבות לנהוג בזהירות רבה בתחום הזה, כדי לפתח יחס בריא לאוכל, אכילה בריאה ודימוי גוף תקין, ולא לגרום לתסביכים שיעכירו את האווירה והבריאות של הילדות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 × 1 =