אני מאוהבת .- על ההבדל בין אהבה להתאהבות בזוגיות ובהורות .

אני מאוהבת איך שהיא יצאה לי מהבטן התאהבתי . . ככה הרגשתי .

 

אבל האם זה נכון להמשיך להיות מאוהבת גם אחר כך ? 

על ההבדל בין אהבה להתאהבות בזוגיות ובהורות .

 

מי מאיתנו שהיה לו מזל להיות מאוהב , זוכר את הפרפרים בבטן , את ההתרגשות ואת ההרגשה שאהוב ליבנו הוא מושלם . אנחנו ביחד , נטמעים זה בזה. אין אני ואין אתה ,זה רק  אנחנו . האהוב שלנו מושלם והאהבה שלנו עיוורת .

כמו בזוגיות כך גם בהורות . חלקנו מביטים בילד שלנו במבט מאוהב . המבט הזה הכרחי בתחילת ההורות כדי שנוכל לשאת את קשיי גידול הילדים . רק מתוך התאהבות אפשר להסכים לישון שעתיים בלילה , להחליף חיתולים ולהתעסק שעות בהפרשות של התינוק או במשחקים ההתפתחותיים שכדאי לקנות לו. אנחנו חושבים שהילד שלנו מושלם ואהבתנו אליו עיוורת.

השלב ההתפתחותי שבא אחרי ההתאהבות – גם בזוגיות וגם בהורות הוא שלב האהבה. גם כאן מדובר בשלב בריא והכרחי .

שלב שבו אנחנו מתחילים להבין שאני והאהוב שלי נפרדים ושונים . כאן אנחנו מתחילים להיפרד מהפנטזיה על מושלמות הילד או בן הזוג. אנחנו אוהבים מישהו אבל הוא לא מושלם לא בשבילנו ולא בכלל.

השלב הזה הוא קשה לפעמים ופוקח עיניים .

ההבנה שלבן הזוג שלי יש חולשות , הוא לא כל כך חזק כמו שחשבתי , גם הוא יכול להכשל  ולאכזב אותי  ולא כל הצרכים שלי יכולים להיות מסופקים בתוך הזוגיות היא הסיבה שמביאה חלק מהזוגות לטיפול זוגי . יש זוגות שלא מצליחים להמשיך לאהוב כאשר הפנטזיה על המושלמות מתפרקת, כאשר אחד מבני הזוג נזקק והשני לא יכול להחזיק אותו ,  או כאשר כל אחד מבני הזוג מתחיל להתפתח לכיוונים שונים . השונות והנפרדות יכולות לאיים על הזוגיות .

בהורות – במיוחד בגיל ההתבגרות , הילד שלנו, שהיינו מאוהבים בו ,  שהשלכנו עליו המון פנטזיות של מושלמות וציפיות להצלחה,  מתחיל לאכזב .( וזו הסיבה שמגיעים לפעמים לטיפול או להדרכת הורים ) .

הילד שלנו נכשל לפעמים , המעבר לחטיבה ולתיכון יכול להיות מאוד מאתגר עבור רוב הילדים .  מבחינה חברתית או לימודית קשה להם , הגוף שלהם משתנה,  מופיעים פצעונים  והשמנה או שער שלא מסתדר.

מתחילה  מרדנות ,הפגנה של מיניות, שימוש בסמים ואלכוהול ובחירה של חברים שלא ממש מקובלים עלינו . השאיפה היא שנוכל להסתכל על זה בעיניים פקוחות ולהמשיך לאהוב אבל בלי להיות מאוהבים .

אם נמשיך להיות מאוהבים , נחייה בתוך הפנטזיה שלנו על המושלמות של הילד שלנו – לא נוכל לראות את הקשיים שלו ולא נוכל לעזור לו .

הפנטזיה מתנפצת מול המציאות לא מעט פעמים . אנחנו מופתעים שהילדה לא עברה את מבחני המחוננים, לא התקבלה לכיתת מנהיגות , היא לא מהמקובלות בכיתה וממוצע הציונים יורד בהתמדה.

במיוחד צריך להיות ממש אמיץ ולהבין שאם מצאו את הילדה שלי זרוקה על ספסל ומטושטשת מסמים או אלכוהול – אז יש לנו בעיה שצריך לטפל בה .

לפעמים אנחנו אומרים שבית הספר לא מתאים לילדים החכמים שלנו , שיש כל מיני סוגים של אינטליגנציות והילד שלנו זכה להיות גאון בסוג האינטליגנציה שלא נמדד במבחנים המקובלים, שהאלכוהול  והסמים זו הדרך שלהם למרוד בחברת המבוגרים, גם אנחנו מרדנו וזה שלב הכרחי להתפתחות . הכל נכון אבל לא ממש עוזר לילד או לילדה שלנו .

מה שיעזור להם וגם לנו זו הבנה שרוב הסיכויים שהם לא גאונים  שאנחנו אוהבים אותם אבל הם לא מושלמים .

בגלל שאנחנו אוהבים אותם  אנחנו לא מוכנים שהם יסתובבו ברחובות עד חמש בבוקר, לא מקבלים אלכוהול כבילוי חברתי, לא מקבלים פגיעה באחרים רק כי חשבתי על עצמי,  לא מקבלים ולא מעלימים עין מרכיבה מופרעת על אופניים חשמליים ולמרות שזה מבעס , בית הספר הוא עדיין חלק מהמקום בו לומדים איך להיות יצור חברתי ומתפקד שצריך לקום בבוקר , להסתדר עם חברים ועם מורים ולבצע מטלות מסוימות גם אם הן לא תמיד מעניינות .

( ואני לא נכנסת כאן לשיח על סוג בית הספר וטיב המורים )

אם לא נהיה מאוהבים בילדים שלנו , נוכל לאהוב אותם באמת עם הדברים המקסימים שיש בהם וגם עם הדברים הפחות מקסימים . לקבל ולאהוב .

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 + 7 =