יש לך ילד או ילדה בתיכון ?

 

 

 

יש לך ילד או ילדה בתיכון  ?

זה הזמן להיות מעורבים , לעזור להם להתארגן ולתמוך בהם .blog2

וכן…. גם להבין שמשהו חייב להשתנות במערכת החינוך שלנו.

 

 

" מאז שהילדה בתיכון , אני הרבה יותר מעורבת בלימודים שלה .

חשבתי שהתהליך יהיה בדיוק הפוך . דמיינתי שככל היא תגדל אני אוכל לנוח, לסמוך עליה שהיא תהיה בסדר, לצאת מקבוצת הווטסאפ של ההורים ולהמתין בנחת עד שהיא תסיים את התיכון ."

כך אמרה לי יפעת ( שם בדוי כמובן ) .

יפעת הגיעה להדרכת הורים אחרי ששמה לב שהיא חסרת מנוחה , עסוקה בלימודים של בתה ובתפקודה בבית הספר ללא הפסקה, נכנסת למשוב של הילדה שלוש פעמים ביום והשיח בבית נסוב רק על הלימודים . הילדה מצידה הגיבה גם היא בחוסר שקט ונראה שכל מערכת היחסים עם הילדה הסתובבה סביב ציונים מבחנים ועבודות בית .

"כשהילדה רק עלתה לתיכון באמת היה נפלא ",מספרת לי יפעת . " היא פרחה חברתית , אהבה ללכת לתיכון ולמרות הפרעת הקשב שלה היא הרגישה שהיא מסתדרת עם החומר.

לקראת סוף כתה י' הבנתי שיש בעיה.  כמויות החומר שנדרש ממנה ללמוד הלכו וגדלו. המורים התחילו לדבר על הבגרויות , הכינו אותה לשנה הקשה שצפויה לה בכתה י"א , שמתי לב שהיא לומדת לומדת ולומדת אבל הציונים היו במגמת ירידה.

בתחילת כתה י"א , נכנסנו למירוץ מסחרר.

מצאתי את עצמי מדברת עם המורים שלה בטלפון כמעט כל יום . במקום להתחיל את יום העבודה במשרד,  הייתי מתחילה קודם כל בבית הספר ,  כדי לדבר עם המורים המקצועיים ועם המחנכת .

עשיתי הכל כדי לעזור לה , כדי שהיא תצליח בלימודים.

שמתי לב שיש מורים שאיכפת להם מאוד , אבל המערכת כולה לא רואה את הילדה עם המאפיינים האישיים שלה . "

 

Teenage girl studying with textbooks looking unhappy

בתי הספר מצפים מבני הנוער לעבוד כמו אדם בוגר שמנהל קריירה פעילה במשרה מלאה . מגיעים אלי לקליניקה בני נוער שהתחילו את יום הלימודים ב8.00 ומסיימים אותו ב- 18.00 .

כשהם מסיימים את יום הלימודים בבית הספר , נותרו להם עוד עבודות ושיעורי בית, אותם כמובן, הם לא מצליחים לעשות וכתוצאה מזה הם  מסתובבים בתחושה שהם לא מספיקים כלום ורצים כל היום כמו הארנב של אליס במאורה.

 

"בית הספר של בתי , אמרה לי יפעת ,  מעודד כמה שיותר יחידות לימוד , מצפה מהילדים שישארו עד שעות אחר הצהריים  בבית הספר ודורש מהם גם שעות התנדבות ( תרומה לקהילה ) ושעות תרבות שעות חינוך ושעות בזבוז .

שלא תביני אותי לא נכון , אומרת לי יפעת, חינוך, תרבות והתנדבות, הכל טוב ויפה אבל לא עם ילדה שבקושי פותחת את העיניים בבוקר , שמנסה בכל כוחה להחזיק מעמד , לשרוד את השנה המטורפת הזו, שבכל שבוע יש לה שלושה מבחנים ושתי עבודות הגשה.

מערכת החינוך שלנו לא רואה את הילדים , היא רואה ציונים ויחידות לימוד ואחוזי הגשה לבגרות . ואני כאמא לילדה שיש לה קצת לקויות למידה נלחמת על כך שיראו אותה ולא ילחצו עליה לעשות משימות מיותרות ומעודדת אותה שרק תחזיק מעמד, שבסוף זה יעבור ."

והילדה אומרת לי שהיא מרגישה כאילו תכף היא נופלת מצוק….. הכל יתדרדר והיא תאבד שליטה. "

 

 

"את עושה הכל נכון"  אני אומרת לה .

"הכי חשוב שאת , אמא שלה, תחזיקי  את הידיעה שהגורל שלה לא תלוי בציונים ובהשגים  בבית הספר.

מערכת החינוך שלנו מיושנת ובאמת לא רואה את התלמידים , את ההבדלים את היצירתיות ואת הכשרונות שאינם תלויים רק בסרגל הציונים . וגם אם מישהו במקרה רואה, אם יש מורה או מחנך שמנסה לעשות אחרת , זה עדיין לא משנה את התמונה הרחבה. מערכת החינוך שלנו לא באמת מחנכת ללמידה יצירתית, ליזמות ולהפעלת חשיבה מחוץ לקופסה.( כל התכונות שבני הנוער יזדקקו להם אחר כך בשוק העבודה )  משרד החינוך טוען שהוא מעודד את הערכים האלו אבל הוא מתנהג אחרת לגמרי. והילדים הולכים לאיבוד ורק מחכים שזה ייגמר. "

תפקידנו כהורים הוא לעודד אותם, להבין אותם ולתמוך בהם. להגיד להם שיעשו את המקסימום שהם יכולים, אבל שיזכרו  שתמיד אפשר גם לשפר ציונים אחר כך. שידעו שחייהם ועתידם לא תלוי בציון במתמטיקה או במדעי המחשב."

אבל האמת היא שתפקידנו כהורים הוא גם לצעוק ולא להסכים יותר למערכת המקולקלת הזו שמחליפה שר כל שנתיים, שעושה רפורמות ואחרכך עסוקה בלהבין מה היא עשתה ואז שוב לתקן ,ושוב לקלקל ושוב לנסות לתקן.  מערכת  שיש בה אי אמון בין האגפים של משרד החינוך לבין מנהלי בתי הספר והמורים , שהמורים בה כל כך שחוקים ועייפים מתקנות חדשות ולא ברורות , מכח אדם שאינו איכותי מספיק ומחוסר הערכה ציבורית . ולמערכת הזו אנחנו שולחים את הילדים שלנו .

אנחנו שמשקיעים כל כך הרבה מחשבה בחינוך הילדים שלנו כשהם פעוטות, בודקים 10 פעמים את הגן הפרטי, בוחרים עבורם את הצעצועים ההתפתחותיים הכי טובים, שולחים אותם לחוג ועוד חוג , משקיעים במורים פרטיים ובטיפולים רגשיים ובמסיבות יום הולדת ומסיבות בת מצווה שעולות לנו עשרות אלפי שקלים.

אנחנו עוצמים עיניים ולא פותחים את הפה כשמדובר בתיכון ובחטיבה של הילדים . אנחנו לא יוצאים לרחובות אנחנו לא עושים מחאה ואנחנו אפילו לא מדברים על זה בקבוצת הווטסאפ הכיתתית. אנחנו פשוט מחכים שזה יעבור כבר…..

 

 

וחבל . מאוד חבל . אני מאחלת לעצמנו שנבין שזו לא בעיה של ילדים עם הפרעות קשב, זו לא בעיה רק של יפעת ובתה המקסימה זו הבעיה של כולנו .

וזה יכול להשתנות . מערכת החינוך חייבת להשתנות . לטובת חברה בריאה יותר, יצירתית ואופטימית . .

ועד אז, אנחנו ההורים צריכים להחזיק בשביל הילדים שלנו את האמונה בכוחם , את הידיעה שיש חיים אחרי התיכון ושהאושר והסיפוק  של הילדים לא נמצא בתוך הציונים במשוב.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 + 4 =