" באולטראסואנד הראשון , כשאמרו לי שיש לי בת בבטן , עם האושר , הגיעה דאגה.
אצלי ואצל אמא שלי זה היה מסובך וזה עדיין מסובך.
רציתי שיהיה לי קל וכיף עם בתי אבל ידעתי שכנראה זה יהיה מסובך. "
אבל למה בעצם זה מסובך כל כך בין אמהות ובנות?
בהרצאות שאני מעבירה לנשות מקצוע מתחום הטיפול והחינוך אני תמיד שואלת את השאלה הזו .
בדרך כלל אמהות שיש להם גם בנים וגם בנות מהנהנות בהבנה . הן יודעות שמערכת היחסים שלהן עם הבנות מורכבת וקונפליקטואלית יותר מאשר עם הבנים .
אני אוספת משפטים שרומזים לי על השרשרת הרב דורית המסובכת של אמהות ובנות .
"כל פעם שהיא מכניסה עוד פרוסת עוגה לפה , אני נזכרת במבטים שאמא שלי זרקה אלי כשאני אכלתי , אני לא אומרת לה כלום, אבל היא מרגישה . אני בטוחה שהיא מרגישה שאני סופרת לה קלוריות . "
"תמיד הרגשתי שאני לא מספיק טובה ועכשיו אני מרגישה שאני סופרת את הבעיות שיש לבת שלי . אני מתאמצת לחשוב שהיא מושלמת אבל זה לא מצליח לי. אני לא מפסיקה לדאוג ממה יהיה איתה בסוף "
אלו רק חלק מהמשפטים שאני שומעת בקליניקה שלי מאמהות . אמהות מודעות ודואגות . גם כשמגיעים זוגות , אב ואם, אני שומעת את האם מודאגת ומיוסרת יותר. האם מיוסרת כי היא לפותה בשרשת הרב דורית . היא מכירה על עצמה את הכמיהה לקשר פשוט ואוהב עם אמא, היא ייחלה לקשר כזה עם אמא שלה והיא מרגישה שהיא מסתבכת במבוך, למרות שהבטיחה לעצמה שלא תסתבך – ככל שהיא משתדלת יותר למען קשר טוב עם בתה , ככה היא מסתבכת . וככל שהיא דואגת יותר היא ממשיכה להסתבך.
למה זה ככה ? שואלת אותי אמא בקליניקה .
יש לזה מגוון סיבות מגדריות , משפחתיות ואישיותיות .
עוד בשנות ה70 של המאה הקודמת כתבה סלמה פירברג את ספרה פורץ הדרך שעסק ברוחות רפאים בחדר הילדים .
רוחות רפאים הן מה שנקרא בשפה המקצועית "העברה בין דורית " העברה מדור לדור של דפוסי תקשורת ותפקידים. כל מה שקשור למערכות יחסים במשפחה .
למה רוחות רפאים ? כי ההעברה לא מודעת .
כמה מאיתנו נשבעו שהם לא יהיו כמו ההורים שלהם ?
בשעת לחץ ומצוקה פתאום אנחנו שומעים את המשפטים של ההורים יוצאים לנו מהפה ?
בעצם המטרה היא להצליח לקיים את מה שהבטחנו לעצמנו, אפשר להבין את עצמנו ואת מערכות היחסים שלנו לזהות את הרגשות ולנהל אותם , השרשרת הרב דורית לא חייבת להיות קארמה .
להתראות ,
הילה פינקלשטיין .
