מה הפעולה המומלצת ביותר להורים בגיל ההתבגרות ?

מה הפעולה המומלצת ביותר להורים בגיל ההתבגרות ?

ולמה היא גם בד"כ הכי קשה ?שביל

איך בכל זאת אפשר לבצע את זה ואיך זה ישפר את איכות חיינו עם הילדים המתבגרים ?

 

לא , זה לא לקחת להם את האייפון ולהגביל את שעות הציפייה בטלוויזיה .

מדובר בפעולה אחרת רגשית ועמוקה מאוד שדורשת : לשחרר.

לשחרר את מה שקיוויתי וציפיתי שיצא מילד הפלא שלי ,

לשחרר את המחשבה שאני יודעת מה השביל הנכון בשביל הילד שלי .

 

 

מכירים את שיח האמהות המתפעל מהילדים בגינה ? או אולי שיח ההשוואות העדין והמאוד נוכח בשולחן השבת ? איזה נכד הכי מוצלח ? זה שהוציא 100 בחמש יחידות מתמטיקה ? אולי זו האחיינית שמלהטטת על במות אירופה ועדיין מצטיינת בבגרות, או זו שמרכזת שבט צופים , תלמידה מצטיינת וגם נורא יפה?

האם זה יכול להיות שרק הילדה המתבגרת שלי הפכה לדב נוהם שמסתגר בחדר ? איך יכול להיות שהמתבגרים של כולם כל כך מוצלחים ורק אצלי הם כל הזמן טורקים דלתות , הציונים שלהם מבצעים נפילה חדה למטה והראש שלהם הצמיח אנטנה סלולרית ?

האמת היא שאצל רוב המתבגרים הנורמליים מתרחש התהליך הזה שבמהלכו נעלם ילד הפלא .

הם ישנים ( המון ) , מבלים עם חברים, נמרחים על הספה עם הסלולרי וממש לא בא להם על הלימודים .

אנחנו מביטים בהם ורואים איך נעלם לו החלום שלנו על הכדורגלן המצטיין , התלמידה המצטיינת שתביא לנו את הגאווה או סתם נעלם הילד שחייך בכל התמונות באלבום ועכשיו יש לנו בבית מתבגר מגודל אברים, ארוך שער , מחוצ'קן ומלא קעקועים .

לפעמים אנחנו לא קולטים שרק לפני 15 שנים הוא התרפק עלינו ומילא את ליבנו רוך ומתיקות .

תמונה

 

 

התהליך הזה שבו המתבגרים שלנו משתנים לנו , נראים כאילו לא יצא מהם כלום , משחררים את כל התחביבים שלהם ובעצם ממש לא עושים מה שציפינו מהם הוא תהליך של פרוק ובניה מחדש .

מה מתפרק?

בגדול זה נקרא תהליך האינידיוידואציה השני .  הראשון היה מזמן ,בערך בין גיל שנה לשלוש ,אז נתקלנו ב: "גיל שנתיים הנורא " בו הילד ניסה לעשות הכל לבד , גם כאן בגיל ההתבגרות , זה קורה – רק בפחות חמוד .

הילד מתפרק מכל הציפיות וההבניות שליוו אותו עד עכשיו והוא בונה לבד אישיות בוגרת ועצמאית .

רק שבמקביל הוא גם יותר חלש, מוצף בדחפים , מיניות מתפרצת ולחצים חברתיים . זו הסיבה שהוא נוח להשפעה, ניתן לשיכנוע לעשות שטויות , לנסות כל מיני קעקועים , חוויות אקסטרים דיאטות למיניהן או כל דבר שירחיק אותו מההגיון של ההורים . זה עדיין לא אומר שההורים לא חשובים . הם חשובים מאוד .

במיוחד חשוב שהם ימשיכו למצוא את מה שהם אוהבים בילד , להתפעל מהמעשים שלו שהם חושבים שיש להתפעל מהם. הילד שלנו חייב להמשיך לראות את עינינו המתפעלות כדי שהאני השביר שנמצא בתוך המתבגר הזועם יחווה את ההתפעלות ויצמח ממנה .

לפעמים זה קשה לנו להתפעל , אנחנו באמת לא מבינים מה יצא ממנו, לא מצליחים למצוא את האמונה שיצא ממנו משהו. אבל עם יד על הלב … מי באמת יכול להגיד מה יהיה בעתיד ?

כמה סיפורים שמענו על הילד שכולם חשבו שלא יצא ממנו כלום ורק ההורים שלו האמינו בו ובסוף צדקו ?.

במיוחד בימים אלו שהעולם משתנה כל כך במהירות, שאנחנו לא יודעים לאיזו מציאות תעסוקתית וחברתית יצמחו ילדינו , אנחנו רק יכולים לדעת שכל ילד זקוק לאדם אחד שיאמין בו ורצוי שהאדם הזה יגור איתו באותו בית .

לסיכום :

לא לשחרר גבולות , לא לשחרר קשר ולא לוותר על היותי אדם משמעותי בחיי המתבגר/ת שלי. לשחרר את האמונה שאני יודעת מה הכי טוב עבור המתבגר/ת שלי ושאני יודעת מה יצא ממנו או ממנה.

מעניין , הזדהיתם ? אפשר להשאיר לי תגובה .

או לקרוא עוד בבלוג .

 

2 thoughts on “מה הפעולה המומלצת ביותר להורים בגיל ההתבגרות ?

  1. תובנות נהדרות מסכימה אתך . יש לי מתבגרת ואני גם מאמנת ילדים ונוער. כמה חשוב לתת להם לפרק ולבנות מחדש יחד עם גבולות ברורים ומעורבות בחייהם. אנחנו המבוגר המשמעותי והוא צריך להבין את זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 × 4 =