סיפור על התבגרות של נערה מורדת, המסע אל הייעוד וגבריות שבורה

למה כל כך אהבתי את הסרט "מואנה " ולמה צריך להרחיק עד לאיי פולינזיה כדי לספר סיפור טוב על גיל ההתבגרות, על גבריות שבורה ועל ייעוד .

בתי המתבגרת חיכתה כמה חודשים עד שיצא הסרט מואנה .

כשהיא צפתה בו היא חזרה וסיפרה לי עליו בעיניים בורקות . "אמא את חייבת ללכת לראות , זה בדיוק בשבילך ."

הצטיידתי בבת התשע כתירוץ והלכתי .

הסרט "מואנה" מספר סיפור על נערה פולינזית שאמורה להחליף את אביה הצ'יף בהנהגת השבט .

דווקא העובדה שהיא נערה ואף אחד לא עושה עניין מהתפקיד שמיועד לה בעתיד , היא נפלאה ומתקבלת באופן טבעי אצל הצופים הצעירים .

התפקיד שהוריה מיעדים לה דורש ממנה אחריות ושמרנות.  מואנה אמורה להשאר בגבולות האי ללמוד את תפקיד המנהיגה ולהכנס לנעלי אביה כשיגיע הזמן.

אבל מואנה מקשיבה לים , הוא מפתה מסקרן ומסעיר. היא רוצה להפליג ולחקור את עצמה בתוכו .

הים מסמל מיניות, שמחת חיים וסכנה כמו גם נשיות , הקשבה למסר של הלב,  האינטואיציות והידיעה הבטוחה בכוח של הטבע , מחזוריות החיים והאם הגדולה ( במקרה הזה – הסבתא ) ששומרת עלינו.

מואנה המתבגרת מורדת באביה שמזהיר אותה מפני הסכנה ויוצאת אל הים . היא בוחרת להיות שונה וסומכת על עצמה ועל הטבע . מובן שהיא מסתבכת , פוגשת את מואויי, שהוא חצי אל מהאגדות לכאורה חזק , ומסעיר אך במהרה הוא מתגלה כייצוג לגבריות שבורה  שהמיתוס על כוחו המיתולוגי לא מצליח לשכנע אפילו אותו .

ללא החרב שלו , הוא חסר אונים וזקוק למואנה שתגרום לו להאמין בעצמו וביכולות שלו .

למרבה השמחה אין כאן סיפור אהבה קלאסי אך יש שתי דמויות שלומדות להעריך זו את זו . .

יש בסרט גם סרטן נרציסיטי ורודף בצע ומפלצת אש שהיא בעצם  אישה פוסט טראומטית . שניהם מאיימים על המסע של מואנה לכיוון הגשמת הייעוד שלה  ובכך מהווים את הארכיטיפים של הקשיים,  שכל גיבור או גיבורה צריכים לחוות כדי להגיע אל הייעוד .

מואנה הוא סרט על מסע התבגרות קלאסי אשר נראה קסום כל כך על חופי פולינזיה.

אבל אם היינו מעבירים את מואנה לתל אביב,  כנראה שרובנו לא היינו לוקחים את הילדים לסרט הזה .

 בתל אביב, אם הנערה המתבגרת הייתה אומרת לאבא שלה שממש לא מעניין אותה לעשות בגרות חמש יחידות במתמטיקה, היא לא רוצה ללמוד תיכנות והקמפיין ברדיו שמזמין ילדים בכתה י"א להתחיל ללמוד באוניברסיטה רק מעצבן אותה – אנחנו מתחילים לדאוג .

אם הילדה רוצה לעזוב את בית הספר , לשבת בדיזינגוף עם החברים שלה או לנסוע קצת להציל ילדים רעבים באפריקה וגם הצבא לא ממש מעניין אותה, זה מלחיץ את ההורים .

סביר להניח שמואנה בתל אביב  היה סרט בצבעים אפלים.  היינו דואגים שהיא תדרדר , תיפגע , ולא תחזור לעולם המבוגרים הבטוח , זה שיודע מה טוב בשבילה.

  האמת היא שאנחנו לא באמת יודעים מה יקרה בעתיד. אנחנו בקושי יודעים מה טוב בשבילנו , אז איך נדע מה טוב באמת בשבילם ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

five × four =