דור הנסיכות, האם גם אתם מגדלים נסיכה בבית?

כשהעולם החברתי שלהן מתכווץ למסך של 5 אינץ', מה הפלא שכל פוזה, בגד  או חלילה נשיקה, מתועדים קבל כיתה ושכבה. אחרי הכול, אלו לא המחמאות שהן תקבלנה מחר בבוקר, זו כמות האוהדים, העוקבים והלייקים שהן תצבורנה ב-טאצ' כאן ועכשיו. 

הילה פינקלשטיין, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית ופסיכותרפיסטית מוסמכת, נותנת לנו הצצה אל תופעות ההתבגרות של בנות המילניום השלישי, וטיפים להורים להתמודד איתן.

 

במרחק נגיעה // אריאלה זמיר

כשהילה פינקלשטיין, בעלת Msc בעבודה סוציאלית ופסיכותרפיסטית מוסמכת, מספרת על דילמות  איתן מגיעות אמהות למתבגרות לקליניקה שלה, היא לא מזועזעת שילדה בת 11 מעלה לאינסטגרם תמונה שלה מתנשקת עם בן, או בת 12 מצטלמת בתנוחה מפתה. "בתור הורים שחשופים לכל כך הרבה סיפורים", מסבירה פינקלשטיין את השלווה," אנחנו ישר בטוחים שלילדה שלנו יש הפרעות אכילה או שהילד שלנו מנותק חברתית אבל ידע וניסיון מקצועי מאפשרים להבחין בין התבגרות נורמאטיבית להתבגרות שחורגת מגבולות הנורמאליות." הנורמאליות במליניום השלישי, מסתבר, לא השתנתה מאז המילניום הקודם, מה שכן השתנה זו התקשורת.

 

אנחנו כמבוגרים מסתכלים על זה כבעיה אבל זה מסוג הדברים שלשם החברה הולכת

"התקשורת החברתית, מתנהלת באינסטגרם, בקבוצות סגורות בפייסבוק אבל בעיקר בווטסאפ. הנערות יכולות לחפור שם שעות", מתארת הילה פינקלשטיין את המציאות כפי שהיא ערה ומודעת לה גם כאימא ל-3 בנות ששתיים מהן מתבגרות. " אנחנו כמבוגרים מסתכלים על זה כבעיה", מאבחנת פינקלשטיין את הסיטואציה "אבל זה מסוג הדברים שלשם החברה הולכת. תקשורת קצרה. משפטים קצרים. אין הבעות פנים. אין אינטונאציה." תוסיפו לזה את חוסר הרגישות שיש למתבגרים כלפי האחר בגיל הזה ותקבלו התלהמות חברתית וירטואלית.

 

"זה מתחיל בהתנפלות על מישהו ובירידות עליו", מתארת פינקלשטיין אינטראקציה אפשרית, "ומגיע למצב שמישהו יוצר קבוצה חדשה 'אף אחד לא מדבר עם…' והמישהו או המישהי הזאת לא ידעו עליה. בעבר, כשיצאת מבית הספר הביתה, התנתקת. היום החרם נמצא כל הזמן בכיס של הילד."

לא רק החרמות נמצאות בכיס של הילד או הילדה, גם הפופולאריות נמצאת על המסך הקטן. ובגדול.

"יש בנות", מרחיבה פינקלשטיין על התופעה, "שהן מובילות חברתיות.  יש להן המון מעריצים באינסטגרם והן מקבלות לייקים ברמות מטורפות על כל בגד חדש שהן לובשות, תלתל או צבע שהן מוסיפות בשיער. נערה כזו יכולה ללכת בבית ספר ואף אחד לא יתייחס לזה שאתמול בערב היא הייתה במסיבה ונראתה נפלא לתלמידים סביבה הספיק שהם הגיבו לה באינסטגרם. בנות עם אינטליגנציה רגשית וחברתית גבוהה מבינות שיש פער בין כמות הלייקים שהן מקבלות לבין חברים אמיתיים אבל יש בנות שמתבלבלות מזה."

blog1

 

עם הבלבול הזה מגיעות אמהות מודאגות לקליניקה. חלקן מוטרדות שהילד מכור למסכים, אחרות בטוחות שהילדה הולכת להפוך לזונה של השכבה. "מה שמיוחד היום אותנו כחברה," מסבירה פינקלשטיין, "היא העובדה שאנחנו מוצפים בגירויים וכמו שאנחנו מתמודדים עם כל הגירויים מסביב,  הנוער שלנו מתמודד איתם בעוצמה גבוהה יותר". כדוגמה היא מביאה את ההערצה ללהקות נוער. "ההערצה ללהקות נוער תמיד הייתה", היא קובעת, "אבל ההתבגרות המוקדמת של הילדים היום, והחשיפה שלהם למיניות בגיל צעיר גורמת לזה שילדות בגיל 10 ו-12 מחקות את מה שהן רואות בטלוויזיה ובפרסומות. ומה שהן רואות על המסכים זה כוכבות, כמו מיילי סירוס, שהופכות מילדות טובות לנערות שמתפשטות ומקבלות על זה המון חשיפה וקמפיינים. הילדות האלו, מצד אחד, מקבלות המון פידבקים וירטואליים כשהן מפגינות מיניות מוחצנת באינסטגרם ומצד שני המסר שהן מקבלות בבית הוא 'תהיי חברותית, תהיי מקובלת אבל תשמרי על עצמך'".

 

הורים מגדלים נסיכים ונסיכות בבית

היכולת להוציא את הנערות מהבלבול נמצאת אצל ההורים עצמם", קובעת פינקלשטיין,"הורים נמצאים הרבה פעמים בסוג של הכחשה לגבי המסרים שהילדים שלהם חשופים אליהם, גם בגלל שהם לא נמצאים הרבה בבית וגם כי הם פשוט מעדיפים לא להתערב. להתערב זה אומר להתעמת עם הילדים ולהיות מוכנים שהילדים יריבו איתם ויצעקו עליהם ויגידו להם לא. וכשילד מתבגר בא וצועק זה לא כמו ילד בן שנתיים. זה הרבה יותר מפחיד. והרבה הורים מתבלבלים במקום הזה."

לא רק הבלבלול פורץ לתוך הקליניקה, גם לגבולות אין תמיד תמרור עצור. "הורים מגדלים נסיכים ונסיכות בבית", מסבירה פינקלשטיין את הכאוס במילניום השלישי, "ואז, כשהגבולות נפרצים בגיל העשרה נשאלת השאלה איך אימא שכל החיים אמרה לבת שלה שהיא נסיכה יכולה להגיד לה לא להצטלם בבגד ים או לא להצטלם מתנשקת עם בן. " אבל האתגר הגדול מבהירה פינקלשטיין, "לא טמון רק בהצבת גבולות אלא להתמודד עם חוסר הידיעה של מה יהיה עם הילדה שלך. הילדה שהייתה חכמה וחזקה ופתאום היא לא מתנהגת ככה. העבודה בקליניקה היא להחזיר להם את הקול ההורי. לתת להם להבין  שכמה שהם מבולבלים הילדה שלהם עוד יותר מבולבלת והילד שלהם זקוק להם חזקים ומשמעותיים." איך עושים את זה?

 

"ברמה הקולקטיבית", מציעה פינקלשטיין  להורים "ללחוץ על בית הספר להכניס סדנאות על מערכות יחסים ועל פגיעות מיניות. חשוב להקנות לנוער את הכלים להבחין בין למשל פלרטוט נעים לבין פלרטוט פוגע. וברמה האישית", היא מוסיפה, "לתקשר עם בני נוער. כל הסדנאות שלי לאמהות ולנערות והתקשורת בקליניקה באה ממקום של לתקן. לתקן את הקשר. לא לוותר על הקשר גם כשמרגישים שהנער זעפן ומתרחק. כי לוותר זה הכי קל. לשקוע בעבודה ובטלוויזיה. אבל הדבר הכי חשוב הוא לפתח את התקשורת בתוך המשפחה.  להבין שכול אחד בא ממקום של פצע וזה מסע חיים. מסע חיים לתקשר עם המשפחה שלך."cnrj

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

twenty − 8 =