שלום רב לאדון דיכאון ולגברת חרדה .
מה נעשה עם האורחים שמתדפקים על הדלת : אדון דיכאון וגברת חרדה? .
הבוקר התעוררתי והרגשתי את הדיכאון מתדפק על הדלת . לרגע אחד היה לי כבד בלב .
עברו לי במוח כל מיני מחשבות מורידות : למה אני קמה ? מה מחכה לי בחוץ ? ואם אצא החוצה אולי יתפוס אותי שוטר או שאדבק בקורונה ואדביק את בני משפחתי .
כשהייתי באוניברסיטה היה לי מרצה פסיכיאטר כריזמטי ומשעשע. בקורס שעסק בדיכאון הוא אמר לנו שלדעתו האנשים המציאותיים ביותר הם אלו שסובלים מדיכאון . כל השאר משלים את עצמם שיש להם שליטה על חייהם .
מכירים את איה החמור מהספר פו הדב ? איה הוא היחיד בחבורה שמרשה לעצמו להיות בדיכאון וגם ולדבר על זה .
ובכן יש לי הרגשה , שאנחנו נמצאים היום במציאות כזו שבה כולנו בסכנה להיות כמו איה החמור .
אני יודעת שרבים מאוד שותפים לתחושה הזו. אני שומעת את זה ממשתפי הסדנאות שאני עורכת , ממטופלים ובני משפחה וחברים .
החרדה הראשונית היא פיזית , ( פחד ממחלה או רעב לדוגמה ) כי כך המוח הקדום שלנו מתוכנת אבל לי זה מאוד ברור שהמאבק הוא על בריאות נפשנו.
אז איך נתמודד עם האורחים הלא קרואים : אדון דיכאון וגברת חרדה .
לפני הכל נכיר בהם . אין טעם להתעלם מהם . הם מסוג האורחים שאם נסגור להם את הדלת הם יכנסו מהחלון .
ויקטור פראנקל כתב שיש מצבים שבהם אם אינך יוצא מהדעת , פרוש הדבר שאין לך דעת לצאת ממנה ( בספרו : האדם מחפש משמעות )
כלומר – מה שאנחנו מרגישים מותאם למציאות .
יופי , אבל מה עכשיו , אני סובלת . ואני לא רוצה לסבול .
טוב יקירי . הבודהיזם ביסס כמעט את כל תורתו על סבל ועל אי ודאות . זה רק אנחנו כאן בעולם המערבי לימדנו את עצמנו ואת ילדינו שהחיים הם אושר ועונג .
נחזור אל ויקטור פראנקל שיכול ללמד את כולנו דבר מה על סבל :
" אם יש בכלל טעם לחיים, צריך שתהא משמעות גם לסבל."
וזה כל העניין בעיני . שנדע למצוא איזו משמעות .
חשוב לי לומר שאני מציעה את מה שעובד עבורי .
אני כותבת כאשת מקצוע אבל קודם כל כבת אנוש אחרי רגעי הדיכאון בבוקר , התיישבתי לקרוא ולכתוב , תירגלתי יוגה והרגשתי טוב יותר .
