למה הבת שלי תמיד לבד?
למה המתבגרת כל כך לבד ואיך אפשר לעזור לה ?
העולם החברתי של המתבגרים שלנו הוא עולם רועש וחסר קשב .
זה מאוד טבעי , זה גיל מוצף הורמונים , המתבגרים שלנו עסוקים בהקשבה במיוחד לעצמם, הם מנסים להבין מה קורה להם בגוף שמשתנה כל הזמן, הרגשות שלהם סוערים והמיניות מתפרצת .
נערה שתקנית ובודדה יכולה להרגיש נורא לבד וגם די חריגה בעולם הזה . היא יכולה להקשיב לאחרים אבל היא לא יודעת מי יקשיב לה.
היא רואה המון תמונות באינסטגרם של החברות שלה . כולן נראות שמחות כאלו וגם נורא יפות . עכשיו בחופש הגדול , זה נראה כאילו כולן קנו שמלות מהממות , בקיני ומשקפי שמש . לאף אחת אין חצ'קונים או עודף משקל ,לכולן יש המון חברות וחברים והם כל הזמן מבלים על חוף הים ונורא כיף להם.
אמא שלה מנסה לעזור לה ,היא מציעה לה חוגים וטיולים . הנערה שלנו מרגישה שמאחורי העצות האלו עומדת דאגה . אמא שלה דואגת ומנסה לגונן עליה כמו תמיד, הדאגה הזו עוברת גם אליה. עכשיו חוץ מהבדידות הנערה שלנו גם דואגת . מגיע שלב שהנערה שלנו לא יכולה לשמוע את זה . היא מרגישה שאמא שלה לא באמת מבינה, אז היא מפסיקה לשתף את אמא כי היא לא רוצה יותר לשמוע את הדאגה שלה ואת העצות האלו שלא באמת עוזרות ..
היא מרגישה שההורים שלה מצפים ממנה שתהיה כמו כולם , שתצא ותבלה ותהיה קצת יותר חברותית ועליזה . אבל היא מרגישה הכי טוב בבית , עם הספרים והטלוויזיה , בתוך החדר שלה .
לפעמים היא שמה לב שהיא הייתה רוצה להיות קצת פחות בודדה, אבל אז היא לא תמיד יודעת מה היא צריכה לעשות . היא חושבת המון בתוך הראש שלה אם מה שהיא אמרה לילד הזה בכיתה היה מובן לו , היא חושבת על מה אומרים עליה ומה חושבים עליה , הרבה פעמים כולם נורא שופטים אותה בראש שלה והיא לא מבינה שהיא השופט הכי קשוח של עצמה .
כל המחשבות האלו נורא מעייפות אותה, אם היא יוצאת לפעמים ומדברת עם ילד מהכיתה, היא מרגישה שהיא ממש עשתה מאמץ ועכשיו היא צריכה לנוח עד הפעם הבאה .
הפעם הבאה מתרחשת , לאט לאט היא מתרחשת . בכל פעם היא חווה הצלחות קטנות . לאט ובקצב שלה .
יש לה קצב אחר , היא רוצה לגדול לאט .
בטיפול עם נערות ביישניות שחוששות לגדול , אנחנו צועדות ביחד בתוך המחשבות , מושיטות יד זו לזו ולוקחות את הזמן שלנו . אני מאפשרת לה לפרוס כנפיים בקצב שמתאים לה . אני לא דואגת לה וסומכת עליה שכאשר היא תחליט להתבגר , היא תעשה את זה . והיא תהיה נפלאה. יש לנו המון זמן להיות מבוגרות אז למה לא להשתהות קצת בעולם של ילדות ?
ונסיים בסיפור :
מדוע מת הפרפר / הנרי מילר
זהו סיפור אודות ילד קטן בהודו,
שהלך לבקר גורו, (איש זקן וחכם).
הגורו ישב והתבונן במשהו שהחזיק בידו.
הילד ניגש והסתכל גם הוא, אלא שלא
בדיוק הבין מהו הדבר שביד הזקן,
ושאל את הגורו -"מה זה?"
"זה גולם" השיב הגורו "בתוך הגולם נמצא פרפר.
בקרוב הגולם יתבקע והפרפר יצא"
"האם אני אוכל לקבל אותו?" שאל הילד.
"כן" השיב הגורו, "אבל עליך להבטיח לי שכאשר
הגולם יתבקע והפרפר יתחיל לצאת ויכה בכנפיו
כדי להשתחרר מהקליפה – אתה לא תעזור לו.
חלילה לך לסייע לפרפר על ידי כך שתשבור
את קליפת הגולם. עליך להניח לו לעשות זאת בעצמו."
הילד הבטיח, לקח את הגולם והלך לביתו.
בבית ישב והמשיך להתבונן בגולם. לאחר משך
זמן ארוך ראה שמתחילה תנועה, הגולם נע
וכאילו רעד, והנה נבקע בקצהו. בפנים היה פרפר
עדין ויפה שניסה להיחלץ מתוך קליפת הגולם תוך
שהוא מכה בכנפיו כנגד הגולם. התנועות שלו היו
חלשות ולא נראה שמכות הכנפיים הללו יוכלו
לעשות את המלאכה הזו.
הילד הקטן רצה נואשות לעזור לפרפר הסובל.
לבסוף, כשלא יכול היה לשאת עוד את המתח,
הפר את הוראת הגורו. הילד הסיט את שני חצאי
קליפת הגולם לצדדים ועזר לפרפר להיחלץ.
משיצא הפרפר החל לעוף באוויר, אך לפתע נפל
מטה אל האדמה ונשאר שוכב ללא תנועה.
הילד הרים את הפרפר בזהירות וראה שהפרפר מת.
שטוף דמעות הלך הילד לביתו של הגורו והראה
לו את הפרפר המת שבידו.
"אתה רואה, ילד" אמר הגורו "מיהרת לשבור לו את
קליפת הגולם, האין זאת?"
"כן" אמר הילד, "זאת עשיתי".
והגורו אמר – "אינך מבין. לא יכולת לדעת מה שעוללת.
כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה
שבה הוא יכול לחזק את כנפיו היא בכך שמכה בהם
לעבר הקליפה. הוא מכה לעבר הקליפה ומכה שוב
ושוב ואז מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו.
כאשר אתה עזרת לו בכך שעשית זאת במקומו,
מנעת ממנו לגדול ולפתח שרירי כנפיים.
זו הסיבה שהפרפר נפל לאדמה ומת.
זהו סיפור שכל הורה ומחנך צריך לזכור.
להגיש לילד או לילדה את כל צורכיהם,
לעשות במקומם, למלא אחר תשוקותיהם – אלו
דברים שעלולים להחליש את יכולת ההתפתחות
של אותם "שרירים". בבוא העת לא תעמוד להם
היכולת לפעול נכון לכשיצטרכו להשתמש
בחשיבה משלהם, במעוף, בלקיחת אחריות
על עצמם כפי שיידרש מהם כאנשים וכבוגרים.
