אתמול הרגשתי שאם עוד פעם אחת אני שומעת על קורונה או פוליטיקה אני שמה אטמים באוזניים ומפסיקה לתקשר עם העולם
במקום זה ביקשתי מהמתבגרת לבחור לנו סרט לצפייה משותפת.
לשמחתי היא בחרה בסרט "כריסטופר רובין"
התכרבלתי לידה מתחת לשמיכה וצללנו יחד אל הקסם של כריסטופר רובין שהיה ילד מלא בדמיון ואהב יותר מהכל לא לעשות כלום
כריסטופר התבגר והיום הוא אבא שהיה חייל במלחמה נוראית עובד בתפקיד ניהולי ונראה שהוא לא יודע איך להנות מהחיים
הוא אבא טרוד ועסוק שכמעט מאבד את הקשר עם בתו
למזלו, פו הדב וחבורתו הפרוותית מצילים אותו ומזכירים לו שחברים ומשחק הם טובים לנפש למשפחה ואפילו לעסקים
יש בסרט המון משפטי זן גאוניים ומתוכם אני זוכרת את מה שמתחבר אלי כמובן
למשל המשפט שבו פו שואל את כריסטופר:
למה תיק מסמכים יותר חשוב מבלון אדום ?
בארון הספרים שלי ניצבים בגאון שני ספרי ילדות שיש לי קראש רציני עליהם .
פו הדב ואליס בארץ הפלאות
הבנות שלי שותפות להתלהבות מהחוכמה ופילוסופיות החיים של הספרים האלו בעיקר בזכות העיבודים הקולנועיים
אדם מבוגר שנהנה ממשחק יצירה או אומנות הוא אדם שמסוגל להזכר בילדותו ובשמחת החיים שלו
מאחורי המשחק יש מחשבה אבל לפני הכל צריכה להיות הנאה ילדים מבינים את זה בחוש
מבוגרים צריכים להזכר איך זה באמת להנות מהפשטות של בלון אדום וכשהם נזכרים הם מצליחים להתחבר אל הילד בתוכם ואל הילד/ה שלהם
כשמגיעים אלי הורים להדרכת הורים אני שואלת האם שיחקו עם הילדים שלהם
חלק מההורים שיחקו כי צריך אבל שיחקו ללא הנאה וחלק מהם לא שיחקו אף פעם
יש הורים שאין להם תחביבים והילדים שלהם לא רואים אותם נהנים מהחיים
אמהות רבות יעשו הכל בשביל הילדים שלהם אבל יעשו הרבה פחות בשביל עצמן
והילדים רואים את זה ולומדים שתיק מסמכים יותר חשוב מבלון אדום
אבל האמת היא שהאיזון הוא חשוב כי בעיני חיים ללא שמחה הם חיים שלא שווה לחיות אותם
