שוב ניסיתי לדבר עם המתבגרת שלי ושוב זה נגמר בפיצוץ . נדמה לי שבזמן האחרון אנחנו או רבות או שותקות .
כשהיא רק נולדה , השמש זרחה מהעיניים שלה , היא הייתה התינוקת הכי יפה וחייכנית בעולם . הייתי בטוחה שנהייה החברות הכי טובות.
נכון שהאופי שלנו לא בדיוק זהה. אני אישה של אנשים , היא נערה של מטרות , אני אוהבת לקרוא , היא מסתדרת מצויין עם מחשבים, אני חולמנית והיא רציונלית אבל בכל זאת , רציתי שנהייה החברות הכי טובות .
בזמן האחרון – אנחנו לא מצליחות לדבר. כל מה שאני אומרת – מקבל תגובה בצעקות
" את לא מבינה אותי , אי אפשר לדבר איתך ומי את בכלל שתגידי לי מה לעשות " . רגע אחרי זה הדלת נטרקת .
גם כשהיא כבר באה אלי, להתייעץ איתי זה נגמר בפיצוץ .
חשבתי שבגלל שאני כל כל אוהבת אותה ודואגת לה , היא תבין שהכוונות שלי טובות, שיש לי נסיון חיים, שהיא יכולה ללמוד ממני.
זה לא מצליח.
אנחנו פשוט לא מצליחות לדבר.
ההרגשה הזו מוכרת להמון אמהות לנערות מתבגרות .
יש משפחות שזה לא מתרחש בהן . אבל יש המון משפחות שמערכת היחסים הזו בין אם לבת מוכרת להן עד כאב.
ככל שיש תלות הדדית גדולה יותר כך הפיצוץ עצמתי יותר.
אם נצליח לנשום , לא להגיב ורק להקשיב ולהיות עם הנערה שלנו , נצליח להרחיב את המיכל שלנו
לפעמים זה כל מה שהיא צריכה
לפעמים היא צריכה מישהו אובייקטיבי שיקשיב לה שיהיה איתה ולא ידאג לה כל כך .
ועם אמא או אבא זה מסובך בגיל ההתבגרות .
למרבה השמחה , לרוב זה עובר כשהן מתבגרות
ובינתיים אפשר לתרגל תקשורת רגשית ואפקטיבית כאן :קלפים לתקשורת במשפחה
